פרק 23. בלו גרייס.

זו הייתה גרייס.

זה היה טהור, חסד לא מזויף.

כמו מהסוג הישן.

מתנת הקוסמים סוג של חסד... כשהכלה הצעירה חותכת את שערה כדי למכור - כדי לקנות שרשרת לשעון הכיס של בעלה החדש. אבל הוא זה עתה מכר את השעון שלו - כדי לקנות מסרקים יפים לשיערה הארוך והיפה.

זה סוג החסד בסיפור הזה - מתנת הקוסמים - אבל לא לגמרי. זה סיפור של ימינו.

לא משנה מה הנטיות האידיאולוגיות שלך, אני מקווה שתקדיש רגע לסיפור הזה - ולהרגיש את כוחו. זה טוב ואני מאמין שזה מראה לנו את הדרך לעבור אותנו בזמנים האלה.

כמו כן - לפרק הזה יש סיפור - ועוד סיפור - ואולי תצטרך כרטיס ניקוד כדי לעמוד בקצב. תודה על הפינוק.

ראשית אני רוצה לספר לכם על הפסקת האש של חג המולד 1914.

במהלך מלחמת העולם הראשונה - אנשים ציפו שהפלישה תסתיים במהירות. הם לא ציפו שהמלחמה עדיין תימשך בדצמבר של 1914 וחיילים רבים הרגישו נמוך. עכשיו אני לוקח אותך לשדה קרב בשטח הפקר אי שם בבלגיה.

דמיינו חור ארוך של חיילים גרמנים. במרחק קצר משם - מעבר לשדה קפוא - חור ארוך של חיילים בריטים. הם ירו זה על זה - השדה שלפניהם - בשטח ההפקר - זרוע מתיהם. כפי שאמרתי - המורל נמוך מאוד.

ועכשיו זה ערב חג המולד. זכור - לא הייתה מלחמה כזו לפני כן. וזה מאוחר. חצות. מחור השועל הגרמני אפשר להתחיל לשמוע את מזמור חג המולד – לילה שקט - לילה שקט. ובאופן בלתי צפוי, פתאום, חייל גרמני מרים את זרועותיו - ועומד בבור השועל. האם אתה יכול לדמיין את חבריו לחיילים? היי, מה אתה עושה? רד או שתהרוג את כולנו. אבל הוא עמד.

עם זרועותיו מעל הראש, עדיין שר לילה דומם, הוא מטפס מחור השועל ומתחיל ללכת למרכז השדה. חושף את עצמו לאש האויב.

ואף חייל בריטי לא יורה. הם עוצרים את נשימתם.

השלג יורד.

הכוכבים נופלים.

חצות הלילה כחול.

בדיוק כמו שפתאום חייל בריטי מתחיל לשיר לילה שקט...באנגלית. ומרים את ידיו מעל ראשו - ויוצא מחור השועל.

והוא הולך לעבר החייל הגרמני שר את אותו השיר - האויב שלו.

הם נפגשים באמצע המגרש, שִׁירָה. הם מגיעים זה לזה - נועלים עיניים - ולוחצים ידיים.

השלג מתיישב על המתים אשר מלכלכים את השדה. אחרי כל כך הרבה אובדן, הם פותחים את ליבם.

חיילים אחרים משני הצדדים נשפכים מתוך חורי השועל אל השדה. הם מגדילים אחד את השני, הם מחייכים, הם מתחבקים.

יש שביתת נשק - הפסקת חג המולד.

כל הלילה הם מדברים (רבים מהחיילים הגרמנים מדברים אנגלית טובה) - הם חולקים סיגרים, רום, ממתקים וסיפורים. הם מדברים על המשפחות שלהם. הם מסכימים - ביחד - לקבור את מתיהם.

הם יצאו מעצמם כדי למצוא קצת חסד בזמן מלחמה.

זה סיפור כל כך מדהים - אבל יש סיפור אחר.

השבוע שמעתי מחבר. היא אמרה שיש לה חבר מהמכללה שבשנים האחרונות פיתח דעות פוליטיות מגוונות, וזה השפיע על החברות שלהם - אבל הם עדיין אהבו כל כך הרבה זה לזה.. אולי לפני עשר שנים - בזמנים ההם - בכל זמנים אחרים זה לא היה משנה.

אבל הזמנים האלה שונים - ואולי לא בצורה טובה.

בשבוע שעבר - חבר שלי קיבל טלפון מחבר הקולג' הזה. אבא שלי מת, היא אמרה...ורציתי לשמוע את הקול שלך - אמר חבר הקולג'. למרות ההבדלים האחרונים ביניהם חברי הוזמן לבוא להלוויה - במרחק שעתיים.

בבקשה תסלחו לי כאן - אבל הפואנטה של ​​הסיפור הזה היא שחברתי הלכה ללוויה שבה ההנחיות לגבי בריאות הציבור במהלך המגיפה הזו היו שונות מאוד מאלו שהיא רגילה אליהן.

חברתי נסעה את השעתיים להלוויה והיא הגנה על עצמה כמיטב יכולתה - בידיעה שיש לה ילדים קטנים בבית.

אבל היא הלכה בעקבות הלב שלה - בגלל החבר שלה, בתו של המנוחה, ביקש ממנה להשתתף. אבל היא חשה אי נוחות בסביבה הזו. לפעמים לא קל לעשות את הדבר הנכון. והיא לא הייתה בטוחה שהיא עושה את הדבר הנכון.

בהלוויה היא ישבה מאחור. היה לפחות אדם אחד שפנה אליה בצורה לא ידידותית - והבהיר לחבר שלי שהיא לא רצויה כי היא חבשה מסיכת פנים. ובכל זאת החבר שלי נשאר.

ואז היא נסעה הביתה.

אבל כאן הנקודה. העולם - העולם שלנו, כמו שהוא - נמצא במלחמה אידיאולוגית. אנחנו ממוקמים בבורות שלנו. בחושך. בשלג, אדום דובדבן עם דם הנופלים.

חברתי - כשנסעה והשתתפה בהלוויה ההיא - יצאה מחור השועל שלה עם זרועותיה באוויר - שרה - בדרכה שלה "לילה שקט". לילה קדוש. הכל רגוע. הכל בהיר.

בדיוק כמו בתחום ההוא - הלילה הכחול ההוא 1914 - היו כוכבים נופלים, שלג יורד -- היה אבק פיות, בכל מקום, מכסה אותם בחן.

Covering all of us with grace.

I believe that Grace grows. A bit of grace grows into a field of faith and humility.

Faith that lifts us.

My friend asked me what i thought of what she did. In response I told her the story of the Christmas Truce of 1914. I cried as I told her about the German soldier stepping out of the foxhole, singing into the night. And the British soldier meeting him.

And she cried as well.

If more people stepped out of the their foxholes in faith and in grace, there would be more hope for the world we are in now.

consider that we are living in this time for a reason. This is, for each of us, an opportunity for grace. If I cut my hair to sell to buy you a chain — will you sell your watch for my hair combs. מה זה שאנחנו יכולים להקריב - להרפות - שהערכנו בעבר - כדי למצוא חסד?

הצורך שלנו להיות צודקים? הגאווה שלנו?

אם היינו יכולים לצאת מהחורים שלנו, לקבור את המתים שלנו ביחד...

זה יהיה החסד שאנחנו צריכים.

בלו גרייס.

אדם אחד בכל פעם, בכל מקום, במובנים קטנים.

אני שואל אותך - היכן בחייך תוכל למצוא חסד?

בשיר. באמונה. ביופי. בלילה. בכוכבים. בשלג.

הכל רגוע, הכל בהיר.

תהילות זורמות משמים מרחוק.

מארחים שמימיים שרים אללויה.

אָמֵן.