לזמן מה, לפני מספר שנים, הנחתי תוכנית רדיו. קראתי לזה The Medicine Mix. בתוכנית הזאת היו לי פעם רופאים או טיפוסי בריאות שהופיעו בתוכנית והיינו - מפטפטים. אתה יודע, אחד הדברים שאני עושה הכי טוב: דבר.

אז ... עלה לי הרעיון הזה. הזמנתי שר מקומי, רב ומנתח בוקר אחד לבוא להופעה שלי. התחלתי את זמננו בכך ששאלתי כל אחד מהם אם הם מאמינים באלוקים. הם עשו, כמובן, יש תשובות שונות. היה אז מחקר מסוים (שלדעתי ממשיך) על תפילה וריפוי... יצירת קשר כלשהו בין השניים. אז דיברנו על זה. דיברנו על מה שהם ראו ומה הם הרגישו. זו הייתה הופעה מדהימה, למעשה...וכשהזמן המוקצב שלנו נגמר מצאנו את עצמנו, אותנו ארבעה, במעלית, לרדת למטה, למטה... עדיין מדברים על תפילה וריפוי.

לא יכולנו להפסיק לדבר על זה.

לא כולם, כפי שאתה אולי יודע מאמין באלוקים. יש המאמינים בחמאת בוטנים, חלקם בפאי תפוחים - חלקם בחדשות הכבלים... וחלקם בסוודרים בכבלים.

אני מאמין בטוב, טינקר בל, ימים גשומים ותפוחי קרמל בסתיו. אני גם מאמינה בצבע - ומאז שעברנו צפונה אני מאמינה בגרבי צמר.

אני מאמין שיש הרבה דברים שאנחנו לא מאמינים בו בגלל שאנחנו מפוחדים ויש הרבה דברים שאנחנו מאמינים בו בגלל - אנחנו מפוחדים.

בעיקר, אני מאמין שהלב והנשמה של האדם הם בעלי עוצמה, ישויות חזקות ויש כל כך הרבה שאנחנו לא יודעים.

כשאני מספר למטופלים שלי את השורה הזאת מ"המלט" של שייקספיר:  יש עוד דברים בשמים ובארץ, הורציו, ממה שחולמים בפילוסופיה שלך.

אז - אני מוצא בעבודתי כמטפל בדיקור את זה, באופן מעניין, אני מאמין באלוקים יותר מאי פעם. זו הודאה לא קלה. רק שראיתי הרבה דברים קורים - ולא קורים - מה שמאשר את החשדות האישיים שלי שיש יותר במשחק מאשר רק אנחנו נעים בחיינו כמו כלים על לוח שחמט.

כשהייתי בבית ספר לראשונה, האמנתי שהתפקיד שלי הוא לרפא אנשים. באותו זמן, הבנתי שלרפא מישהו זה לשפר אותו. באותו זמן, הייתי להוט לעשות אנשים - טובים יותר. זה נכון שאנשים הולכים לרופאים - או למתרגלים אחרים כי הם רוצים ריפוי... אבל באמת, הוא ריפוי רק 'מתקן'?

בֶּאֱמֶת, 'תיקון' הוא חלק מהתמונה. עידו, עשו - כמו שאחרים עושים ועשו... הרבה 'תיקון' אנשים. ותן לי לומר כאן שאני מעריך את האנשים לאורך השנים שהגיעו אלי, סומך עליי שאעזור להם. אבל לפעמים... אין צורך בתיקון.

לפעמים 'תיקון' אינו אפשרי. אבל לפעמים זה כן.

זה לגמרי מעבר לתחום התרגול שלי ולמקום שלי בחיים האלה להגיד לכל אחד שהוא יכול או לא יכול להשתפר. התפקיד שלי הוא לעשות מה שאני יכול במסגרת התרגול שלי... ולעשות זאת באהבה, עם תקווה, עם ניסיון ו, אני מקווה, עם חוכמה.

אז... בדיוק פתחתי את התרגול שלי כשמישהו שהכרתי נאבק בטיפול בסרטן המוח שלו. במהלך השנים, אני יודע שהכרת הרבה אנשים חולים, היו חולים, נלחמו ואיבדו את כוחם... כמוני. אבל אז היו כמה דברים שלא הבנתי.

בשלב הזה לא הבנתי מה אני אמור לעשות כשלא יכולתי לתקן אף אחד.

אז האיש הזה שהכרתי שוכב על שולחן הטיפולים שלי. יכולתי להרגיש - רק על ידי החזקת ידו - כוחו עוזב את גופו. יכולתי פשוט - להרגיש את זה.

הייתי חסר אונים. לא ידעתי מה לעשות. ובכל זאת... אנשים הגיעו אליי לנחם. להרגיש טוב יותר. בטוח, אני יכול לשפר את תופעות הלוואי של כימותרפיה והקרנות ואני יכול…..(מלא את החסר?)....

אז שם הייתי, חושב לעצמי - עכשיו מה אני עושה? אבל אז זה הגיע אליי...התחלתי להתפלל. שה' יברך אותך וישמרך....

והבנתי, באותו רגע, שזה מה שהייתי אמור לעשות עם כל המטופלים שלי.

הייתי אמור להתפלל.

כל השנים האלה לאחר מכן אני לא מאמין שאי פעם סיפרתי למטופל שעשיתי זאת (אופס, המילה יצאה….) - אבל זה מה שעשיתי.

כשחושבים על זה, המנתח שהיה אורח הרדיו שלי הזכיר בדיוק את זה בתוכנית. הוא גם התפלל עבור מטופליו.

ואז קרה דבר נוסף. קיבלתי טלפון ממישהו שרצה שאעזור לבנם בהוספיס. עשיתי קצת מהעבודה הזו בעבר, אבל לאיש האחד הזה היה הרבה חרדה מלעבור... ויכולתי לעזור בזה. הנה דוגמה מושלמת לאופן שבו לא יכולתי 'לתקן' מישהו. במקרה הזה, ריפוי פירושו תפילה...וקבלה...והגעה לתחושת שלווה בחלוף...אם יש דבר כזה.

אבל בשבילו... זה היה מה שהיה צריך.

אז לפני כמה חודשים אכלתי ארוחת צהריים עם גבר, מורה, שאני אוהב. הוא רצה לדבר על ריפוי. אז...דיברנו קצת על ריפוי. אמרתי לו שריפוי לא תמיד מתקן... אבל בשבילי ריפוי פירושו קבלה... להיות שלווה.

כאן יש לנו הזדמנות לבלות יותר זמן עם הלב שלנו, חופשי מהרבה הסחות דעת מבחוץ.

לִי, בלב שלי…אני אתפלל. למען נשמת העולם. לשלום. אבל לא בשביל לתקן דברים.

זו שיחה שאמשיך בשמחה עם כולכם.

אנחנו לא יכולים להפסיק לדבר על זה.