(פרק 27, פודקאסט כוכבים נושמים)
לפני שאתחיל אני רוצה לומר משהו על להמשיך. אומרים שבראש כל הר נמצא בסיס ההר הבא. זה לקח סופר חשוב לנו לקבל - שכשאנחנו מסיימים משהו, להשיג משהו, לא סיימנו... זה בדיוק הזמן להתחיל בדבר הבא. כשהגעתי 25 פרקים זה היה אמת מידה מקסים. אבן דרך. דבר לא קל בתקופה קשה. אבל במקום לנוח על זרי הדפנה התיישבתי מיד והתחלתי בפרק 26. כי עכשיו אני על ההר הבא. זה הר מקסים, הר מבורך. אני שמח לטייל בהר הזה, ללכת בשביל זה. זה פרק 27. תודה שהלכת איתי.
אולי זה בגלל שהייתי צופית.
או אולי, מסיבות אחרות אני ערני יתר על המידה... כמו כשהבית בער והייתי על הדשא הקדמי והתקשרתי לחברת הביטוח להגיד להם שהבית בוער - והם חשבו שאני צוחק - כי אף אחד לא מתקשר לדווח על שריפה בבית בזמן שהוא עדיין בוער.
חוץ ממני.
אבל היי, כל אחד צריך להיות טוב במשהו.
אולי אני חוזר על עצמי - אבל יש לי כל כך הרבה הזדמנויות לחסד עכשיו.
יא בשביל גרייס.
אז לפני שנתיים, כשהתחלתי לשמוע על וירוס חדש ואז זה היה על חופינו - והרגשתי כאילו אנחנו עומדים לעבור רעידת אדמה טרנספורמטיבית - שהכל ישתנה...
התחלתי לקנות מגבוני אלכוהול.
ועוד דברים שהייתם צריכים אם הייתם חולים.
כשהילדים היו קטנים, הרכבתי עבורם קופסאות קטנות שקראתי להן Sick Box. בתיבת החולה היו ספרי חיפוש מילים קטנים, חוברות צביעה, קרקרים, ממתקים מצילי חיים (לזכור את אלה?), אולי כמה מכוניות קופסת גפרורים או כיסי פולי - איזה דבר קטן שהילדים בדרך כלל לא זכו לשחק איתו כך שזה נראה להם חדש.
ועוד, עד שהילד השלישי שלנו הגיע, הייתי מקצוען ותיק וקניתי את משחק הלוח סליחה. וכשהיא הייתה חולה שיחקנו סליחה שוב ושוב ושוב.
בדיעבד - בטח שזה משחק מהנה - אבל אולי באופן סאבלימינלי לימדתי שהחיים נותנים לנו כישלונות - ופיבוטים - ו'סליחה'... אבל אנחנו עדיין מקבלים הטלת קובייה.
Also — a thing about myself — and whenever things get a little dicey — I organize.
Organizing is my way of dealing.
I was born that way.
So when the thing we have been working so hard to avoid for two years welcomed itself in our home (אני מתכוון, בְּבִירוּר, this guest marched right in, made itself at home, opened the freezer, finished the ice cream, found my chocolate stash, left its socks on the floor, put its feet on the furniture….
When covid marched right in and made itself at home…well, הייתי מוכן.
My husband said — do we have enough alcohol swabs for the thermometers?
My response: do we ever!?
He handed me a sharpie and we labeled thermometers with people’s names.
Because — of course we did.
I broke out the supplies I bought two years ago. אפילו קניתי מצילי חורף ירוקים.
כמובן שהייתי מוכן.
ובכל זאת לא הייתי.
כי כשהדבר שניסית להימנע ממנו עושה את עצמו בבית בבית שלך, צריך לא מעט סיבוב פנימי. במיוחד אם באמת עשית את כל הדברים הבטוחים.
האם זה מרגיש כמו כישלון?
לא.
ובכן כן.
ובכן לא.
אבל זה מרגיש כאילו גלגלת קיטור התגלגלה עלינו.
זה מרגיש כמו אירוע.
ביטלתי המון המון - ובכל זאת אנחנו כאן. אבל היי - אחרי שנהיה יותר טובים לגמרי אנחנו הולכים למסעדה אמיתית - ונשב בפנים - ולאכול אוכל שלא הייתי צריך להכין בעצמי. משהו מדהים לצפות לו.
ועדיין…
זה מרגיש כאילו הזאב הגיע לדלת, סובב את הידית והותיר עקבות בוציות בכל רחבי האולם הקדמי.
אני מכין אטריות במרק ובטוסט חמאת בוטנים. וגם מרק עגבניות. וגם תה.
הכנתי בראוניז. בעלי קורא להם בת בראוניז - כי, אתה יודע, קוביד.
ואני מתכננת עוגה. עוגת לימון.
אבל עוד על כך בהמשך.
קראתי ששתילת שיחי לילך ליד הדלת האחורית שלך מביאה מזל. ולמרות שנאלצתי לקצץ את הלילך שלנו לא מעט לפני מספר חודשים, הזמנתי עוד שיחי לילך.
וקראתי שאני צריך לשתול להם מזון ורדים. ועשיתי תוכנית.
ואני נרגש שהם מגיעים בעוד כמה חודשים.
יש לנו הרבה מה שקורה כאן. זה בהחלט בטוח. וכן, I wish that we were past this part – that we could fast-forward…but I also want to say that this may not be a great idea.
Years ago I saw an Adam Sandler movie – called Click. In my humble opinion it may be the best one he has ever made.
It tells the story of a man who is dissatisfied with his life. He has a wife, some kids, a roof over his head. A job. He goes to do an errand at Bed Bath and Beyond. At the end of one of the aisles he sees a large sign that says “Beyond”. He enters the Beyond area and there is a divine figure there who hands him a remote – like a television remote. The figure tells him that whenever things get tough in life he can fast-forward over that part of his life so it is less painful…until things calm down again.
The catch: he can fast-forward…but he can never rewind.
Adam Sandler’s character is thrilled. He has a renewed sense of control over his life. He goes home and his wife is there. They have a heated discussion. He pulls the remote out of his pocket thinking, I don’t have to have this fight with my wife. I can fast-forward. And he does.
And soon he finds himself fast-forwarding over all the unpleasant things.
But soon, too soon…he is old. He is at the end of his life and he has found that he fast-forwarded his life…but the things he fast-forwarded over were not just the bad parts of his life….they were actually his life.
And he cannot rewind and get them back.
And he is so very sad. And regretful. He wants his life back. He wants ALL of it back.
So yeah…these times are not idea. They are painful and scary. And uncertain.
But we are present in them.
We are learning to be comfortable with discomfort.
Because this is our life.
It is for this reason – that as long as I am up to it, that I am making a lemon cake today.
This lemon cake is the cake I make every February.
February – the season of the beginning of the lunar new year, the rising of the sap, the waking of insects on the Asian calendar…the very beginning of the spring energy.
In my life I begin to crave lemons every February.
First of all – there is that Yellow of Lemons. The thing about the lemons is not that they are sour – although it is a wonderful sour – but that they are the most glorious color of yellow.
My first pet – when I was a very little girl – was a yellow parakeet which my father brought home one evening after dark in a gold cage. I named him Lemon Lellow.
The color yellow – which makes my heart sing and reminds me that I can focus on the joy of the yellow – and not the sour. Because there will always be sour.
But that yellow.
My gosh, the yellow.
I am going to share the recipe with you here – but it will also be on Lesliecoff.com if you want to be present the sweetness and sourness in life – because life will give you the sweetness and the sour at the same time.
And this is our reminder.
This cake is vegan – I make it gluten free so that is possible as well.
4-1/2 cups of flour
1 box mori nu tofu – its not in the refrigerator section.
4 teaspoons baking powder
2 teaspoons baking soda
½ t sea salt
1 cup milk (plant)
½ cup fresh lemon juice
1 cup safflower oil
1-2/3 cup brown rice syrup or agave syrup
2 tablespoons lemon extract
2 tablespoons lemon zest
3 tablespoons poppy seeds
For the glaze – one cup brown rice syrup.
1 cup fresh lemon juice
4 teaspoons kuzu or arrowroot powder
Preheat oven to 350 degrees. Oil pans. Combine all dry ingredients and set aside.
Combine wet ingredients, including silken tofu, in a separate bowl and whisk or mix until well- blended. Add wet to dry ingredients and mix well.
Pour batter into prepared pans. Cook until top springs back when pressed — in a standard cake pan around 40-50 דקות. If you are making cupcakes or mini-loafs it will be about 15-18 דקות. Cool cake(s) completely in the pans on a baking rack before taking out or glazing.
Lemon Glaze: Combine brown rice syrup and lemon juice in a small saucepan over medium heat. Dilute kuzu in a small amount of cold water. Add kuzu mixture to saucepan when lemon syrup is hot, stirring until glaze begins to thicken and boil. Let cool and drizzle over cooled cake.
I garnish this cake with fresh pansies – which are also edible. וגם - מה יותר מגניב בחיים מהיכולת לאכול פרחים?!
הדבר שאולי אמרתי קודם הוא דבר שאני אומר שוב. איך היינו צריכים להיות יצירתיים, להמציא מחדש, למצוא תושייה בתוכנו הוא דבר שהוא סימן היכר של השנתיים האחרונות.
הראינו שאנחנו יכולים להיות נוכחים בזמנים קשים. כשהכי רצינו לרוץ ולא היה לאן לרוץ - כשרצינו להריץ קדימה דרך הדברים הקשים - נשארנו עם זה.
ובכנות, על זה אתה צריך למחוא כפיים לעצמך.
בסוף שלי, אנחנו פותחים את קופסאות החולים, להכין מרק ולנוח.
ובתקווה שאין לנו השפעות ארוכות טווח.
עוד דבר אחד יש לי את הרשימה שלי להיום - וכן, כמובן שיש לי רשימה. יש את הספר היפה הזה (וסדרות HBO max) called Station Eleven.
It is the story of a pandemic (not this one) – and about how people reinvent themselves and find joy amidst trauma. It is an unexpectedly beautifully story – and beautifully told.
I recommend it.
אז כן — I am organizing and reorganizing like the best of them – cause that’s how I deal with change. Everyone has had their toast – I have started the noodle soup for lunch and have pulled out the ingredients for tonight’s tomato soup – as is my nature.
On the counter I have amassed the lemons, the flour, the poppy seeds.
Mixing the sweet with the sour – because when life gives us covid – I make a lemon cake.
This is Leslie Coff – this has been Breathing Out Stars — and thank you for listening.