טוב אתה רואה, קניתי שמלה באינטרנט.
זה נראה כמו רעיון טוב בזמנו.
זה נראה נחמד!
…שדה שחור, שרשראות מתעקלות…
אני לא יודע מה חשבתי.
כשהשמלה הגיעה - לומר שהיא לא מתאימה יהיה אנדרסטייטמנט. עם כל השלשלאות נראיתי כאילו אני אסיר על ספינת פיראטים.
נראיתי כאילו התכוונתי ללכת על הקרש.
נראיתי כמו הארי הודיני קופץ למיכל מים.
השמלה פשוט הייתה שגויה.
כשניסיתי להחזיר את השמלה, מסך המחשב שלי הראה - במקום שבו הייתי אמור ללחוץ על "חזור" - איזה טקסט מודגש שאומר:
"אין להחזיר חומרים מסוכנים".
הדבר היחיד שמסוכן בשמלה הזו היה איך שהיא נראתה עליי.
כמובן שהיה צריך לחזור אחורה.
זה אכן נראה, למרות, מדי פעם - שכולנו צריכים לחזור אחורה. מעונה לעונה, ממעבר חיים למעבר חיים אחר, עטוף בשרשראות או לא...
צריך להחזיר את כולנו.
החזרת שמלה או מכסחת דשא או קופסת ברגים אכן מקלה עלינו את העומס בחיים ומחזירה לנו את הכסף שלנו.
להחזיר את עצמנו - לחזור לאחור למקום בו אנו שייכים - בחזרה למקום ממנו באנו - מקלה גם את העומס שלנו - ומבססת אותנו - ומחדשת אותנו.
עכשיו הנה סיפור:
לפני שנים הייתה לי הזדמנות לראות את גילדה רדנר ז"ל והגדולה, קומיקאית וחבר צוות מקורי של סאטרדיי נייט לייב. היא נשאלה, בהתכנסות, מה היה באמת קרה בחייה של חברתה וחברתה לשחקנים, ג'ון בלושי - שמת לאחרונה.
אמרה גילדה, "אתה יודע איך לפעמים, כשהחיים ממש עמוסים - מה שאתה באמת צריך לעשות זה ללכת הביתה ולנקות את מגירת הגרביים שלך"?...
…."נו, ג'ון מעולם לא הלך הביתה לנקות את מגירת הגרביים שלו".
ג'ון בלושי, כל יום, יצא לעולם המהיר של קסם ואורות ומפגעים - ואף פעם לא באמת, לדעתה של גילדה, חזר הביתה כדי 'לנקות את מגירת הגרביים שלו'.
כולנו יודעים איך זה, תקין? כל כמה זמן אנחנו צריכים לנקות את הארונות. אנחנו צריכים להבריש את הכדורים הקטנים מהסוודרים שלנו, לתפור כפתורים, לשמור על עצמנו ולהעריך את עצמנו מחדש, בפנים ובחוץ.
אנחנו צריכים להסיר את הגרביים הבודדים מהמגירה.
אנחנו צריכים לחזור הביתה כדי לטפל בבית.
לפעמים החיים מסתבכים - סופר מסובכים. אנחנו עטופים בעבודה שלנו, הצער שלנו, התהילה שלנו - אנחנו עטופים בשלשלאות.
אנחנו לא יודעים איך לצאת.
איכשהו אנחנו צריכים להחזיר את השמלה.
איכשהו אנחנו צריכים לנקות את המגירה שלנו.
איכשהו אנחנו בעצמנו צריכים לחזור.
הגיע הזמן שנגיד לעצמנו - זה לא יעבוד.
לגרב הזה אין התאמה. לחיים האלה אין התאמה.
על ידי שחרור וחזרה נוכל לגלות מי אנחנו יכולים להיות.
אנחנו צריכים לחזור.
אנחנו צריכים לפנות.
זה טוב לדעת מאיפה אתה בא.
יש סכנות בלשכוח מי אתה.
זה דבר אחד ששמלה לא בסדר - אבל זה דבר אחר לגמרי שהחיים יהיו לא בסדר.
אבל תמיד אפשר לפנות.
אתה לא צריך להגיע למיכל מים.
אתה לא צריך ללכת מספינת פיראטים.
לַחֲזוֹר.
בדוק עם מגירת הגרביים שלך.
בתחתית המגירה - אולי תמצא - את עצמך.
צאו לאוויר.
כשאתה רואה תבנית מתפתלת של שרשראות בשמים - עזוב את השרשראות האלה.
אז תסתובב.
לָרוּץ.
תחזור.
עכשיו.
וכשאתה חוזר אחורה.
תמיד תהיה דלת.
הדלת תמיד תיפתח.
ומאחורי הדלת הזאת - תראה את הפנים של אלה שתמיד יאהבו אותך.
לא משנה מה.
גם אם השמלה לא בסדר.
גם אם לגרב אין התאמה.
ולעולם לא לחזור לזה... ובכן,
זה יותר ממפגע.
זה חבל.